החלטה בתיק בש"א 235/13 - א'

1.        בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז בו התקבלה תביעה שהגישו המשיבים 1-2 לאכיפת הסכם.

           פסק הדין ניתן ביום 23.5.2012 והומצא לידי באת כוח המבקש ביום 29.5.2013, ואילו הבקשה שבפניי, אליה צורף עותק של הודעת ערעור, הוגשה ביום 9.1.2013, באיחור ניכר של למעלה מחמישה וחצי חודשים. בבקשה נטען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מן העובדה שנוכח מצבו הכלכלי של המבקש - אשר יוצג בבית המשפט קמא על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין באפשרותו לשאת בעלויות ייצוגו, ואישור הלשכה לסיוע משפטי לייצוג בהליך הערעור ניתן לו "רק לאחרונה". לטענתו בנסיבות אלו ומשהעיכוב לא נגרם בשל התנהלותו אלא בשל העיכוב בהסדרת ייצוגו על ידי הלשכה, יש להיעתר לבקשתו, והא הוסיף וציין כי סיכויי ההליך טובים וכי בידיו ראיות חדשות להוכחת טענותיו.

2.        בהחלטתי מיום 28.1.2013 הוריתי לבאת-כוח המבקש להבהיר באיזה מועד פנה המבקש לראשונה ללשכה לסיוע משפטי; באיזה מועד התקבלה ההחלטה בעניינו; ומדוע לא פנה בבקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה בדין. להודעה שהגישה צירפה באת-כוח המבקש מכתב של הלשכה לסיוע משפטי ממנו עולה כי המבקש פנה ללשכה לראשונה ביום 3.6.2012 אך ביום 12.7.2012 הוחלט שלא להעניק לו סיוע משפטי, ורק לאחר שהמציא מסמכים חדשים (שנוצרו לפי הטענה ביום 29.10.2012) הוחלט, ביום 26.11.2012, להעניק לו סיוע משפטי. באת-כוח המבקש ציינה כי המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד כיוון שלא אושר לו תחילה הסיוע המשפטי.

3.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם האמור במכתב הלשכה לסיוע משפטי אך מחזק את עמדתם, והם מדגישים בהקשר זה כי לא הובהר באותו מכתב מדוע תחילה הוחלט שלא להעניק למבקש סיוע משפטי ומהם אותם מסמכים חדשים אשר על בסיסם שינתה הלשכה עמדתה. כן טוענים המשיבים כי סיכויי ההליך אינם טובים.

4.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           טענת המבקש לקיומו של "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לבקשתו נשענת על פרק הזמן אשר חלף מן המועד בו הגיש המבקש את בקשתו לראשונה ללשכה לסיוע משפטי ועד אשר אושרה לו קבלת סיוע מאת הלשכה. אכן, בפסיקה נקבע לא אחת כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי והוא נתקל ב"מצוקת מועדים" בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה לבין מינוי עורך דין מטעמה, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה וזאת נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות (ראו: בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 2 (1.6.2009) (להלן: עניין טיסו)); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702 (2000)).

           עם זאת, עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד, ובכל מקרה נתון על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים (ראו עניין טיסו, פסקה 2). בין היתר יש לבחון בהקשר זה האם בעל הדין פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת, ובהקשר זה יש רלבנטיות הן למועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי והן לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)). כמו כן, לאחר שהוסדר הייצוג המשפטי הדרישה לשקידה סבירה ולהתנהלות מהירה מקבלת משנה תוקף.  

5.        במקרה שבפנינו פנה המבקש בראשית הדרך ללשכה לסיוע משפטי ימים ספורים לאחר שפסק הדין הומצא לבאת-כוחו, וכחמישה וחצי שבועות לאחר מכן הודע לו כי הוחלט שלא להעניק לו סיוע משפטי. בכל אותה תקופה לא הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור עד אשר יתברר מה עלה בגורל פנייתו ללשכה (וראו האמור בבש"א 3794/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (25.10.2011)). כמתואר, גם לאחר שבקשתו סורבה שב המבקש ופנה ללשכה, אך גם זו הפעם לא הגיש במקביל בקשה לבית משפט זה על מנת להעמיד את המשיבים על העובדה שטרם השלים עם פסק הדין של בית המשפט קמא.

           אם ניתן היה שלא ליתן לעובדות אלו משקל מכריע נוכח העובדה שהעיכוב בהסדרת הייצוג לא היה לכאורה בשליטת המבקש, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שגם לאחר שביום 26.11.2012 אושרה למבקש לבסוף קבלת הסיוע המשפטי לא הזדרזו המבקש או באת-כוחו להודיע על כך, והבקשה להארכת מועד הוגשה רק כחודש ומחצה לאחר מועד האישור, ביום 9.1.2013. לשיהוי ממושך זה, המצטרף למשך הזמן הארוך שחלף מאז ניתן פסק הדין, לא ניתן כל הסבר בבקשה (פרט להכנת הערעור עצמו ולצורך בקבלת עמדת המשיבים ביחס לבקשה, אשר דומה כי אין בהם די משאין בהם ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה בקשה ללא הודעת ערעור בצידה באופן מיידי).

           נוכח התנהלות זו של המבקש, אשר אף אם לא היה בידו לייצג עצמו בהליך לגופו יכול היה לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן ארכה באופן עצמאי בסמוך למועד פנייתו ללשכה, וכן העובדה שבאת-כוחו לא הגישה אף היא בקשה מתאימה בסמוך למתן האישור להענקת הסיוע המשפטי, נוצר מצב בו למעלה משבעה חודשים מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא הוגשה לראשונה הבקשה להארכת מועד לבית משפט זה. בנסיבות אלו ונוכח אינטרס ההסתמכות של המשיבים אשר בשלב זה וודאי רשאים היו להניח כי פסק הדין של בית המשפט קמא הינו פסק דין חלוט, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה.

           אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, אמנע ממתן צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ט באדר תשע"ג (11.3.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: